נמאס.
נמאס לשבת ולחכות שמישהו בוושינגטון יקום ויאמר "די!".
5 פעמים שונות העונה וושינגטון הגיעה למשחק כאשר היא מחזיקה במאזן חצוי, וכל פעם ופעם הם נכשלו להגיע למאזן החיובי המיוחל ולצבור קצת מומנטום במרדף אחר הפלייאוף.
כל פעם שנראה שזהו, אבד הסיכוי לפלייאוף, ג'ון וול וחבורתו פוצחים ברצף של 4-5 ניצחונות, וברגע שנראה שסוף סוף עלו על הגל, בא הפסד למינסוטה.
אם לומר את האמת, מעולם לא הייתי אוהד וושינגטון גדול, אך בעקבות היומן התחלתי לראות משחקים שלהם השנה, ואפילו אני כבר מתוסכל מחוסר היכולת המשווע של הקבוצה לנצח את המשחקים שהם צריכים לנצח. אני לא יכול להתחיל לדמיין כיצד זה מרגיש לאוהד אמיתי של הקבוצה מהבירה, להתאכזב שוב ושוב.
הוויזארדס סובלים מ"תסמונת הקליפרס", מצב נדיר באותה מידה שהוא קטלני. כאשר קבוצה סובלת מתסמונת זו, היא עלולה לאכזב את אוהדיה ולהפסיד לנמושות באופן לא רצוני. כרגע נראה שוושינגטון עדיין נמצאת בשלבים הראשוניים של המחלה, וחייבים להתחיל את הטיפול באופן מיידי לפני שזה נהיה מאוחר מדי.
כיצד מטפלים במחלה? בתור התחלה מחליפים מאמן. שורש כל הבעיות של וושינגטון אינו כסף, אלא אחד בשם רנדי וויטמן. מאמן שרכב על ההצלחה היחסית של הקבוצה בשנתיים האחרונות, והצליח ליצור את האשלייה שהוא מאמן סביר, ולא המאמן האנמי חסר היכולות שכולנו רואים כיום.
הצעד הבא בטיפול הוא לקחת את ג'ון וול ולהכריח אותו לכתוב על לוח 100 פעם: "אני סופרסטאר ואני יודע את זה. אני לא אאכזב את הקבוצה שלי שוב." הבן אדם חייב להבין שהוא האלפא דוג. יש לו את הכישרון והיכולות להיות שחקן טופ 10 בליגה והרכז הכי טוב במזרח. במקום זה הוא נראה כמו עוד שחקן טוב בליגה. לאחר בדיקה מהירה בבסקטבול רפרנס גיליתי שהשחקן שהכי דומה לוול בעשר השנים האחרונות הוא דרון וויליאמס בשנת 2011. שחקן טוב בקבוצה שסיימה בתחתית הליגה. וול צריך לשנות משהו בדרך החשיבה שלו אם הוא רוצה לגמור את הקריירה כשחקן חשוב בקבוצת עילית.
הקבוצה נמצאת במיקום הרגיל שלה, המקום ה-10 במזרח, רודפים אחר שיקגו ודטרויט למקום השמיני הנחשק. נותרו עוד 10 משחקים לעונה, ופער של 3 וחצי משחקים הוא פער שניתן בהחלט לסגור בפרק זמן כזה. לוח המשחקים שנותר לה כולל משחקים נגד נמושות כגון פיניקס, סקרמנטו וברוקלין פעמיים, משחקים קשים נגד גולדן סטייט והקליפרס, ועוד משחק סופר חשוב נגד דטרויט.
תיאורטית עוד יש סיכוי לפלייאוף, אבל אם יש דבר אחד שלמדתי השנה לגבי וושינגטון זה שאם וושינגטון יכולים לפשל, הם יפשלו. מקווה שאתבדה.
מעולה.
כתבתי במקום אחר שאם הם מנצחים את כל המשחקים שנשארו להם חוץ מג"ס והקליפרס הם יהיו בפלייאוף אבל הם צריכים גם שדטרויט (בלוח קשה בהרבה) תפסיד כמה
קלעת בול בבעייה מספר אחת: המאמן שלא מתקשר עם השחקנים, והם לא אוהבים אותו. קבוצה שהיא אנדראצ'יבר ברמות.
מאיפה אתה יודע את זה שהמאמן והשחקנים לא מתקשרים?
שנה הבאה רק פציעות עצרו אותם וגם השנה הכל התחרבש להם בגלל פציעות.
אשמח עם תביא הוכחות לחוסר התקשורת בין המאמן לשחקנים.
נכון שהפציעות פגעו בקבוצה, אבל השחקן הכי חשוב שלהם לא היה פצוע בשום שלב ובמזרח ה(עדיין) חלש, ציפיתי לפחות למקום בפלייאוף, גם אם לוקחים את הפציעות בחשבון
מסכים איתך. גם אני חושב שוול יכול ליותר ואף מאוכזב ממנו על רמת אדישות ואנמיות מסוימת בחלקים של העונה.
מרפי עבר לוושינגטון… והביא אתו את כל החוקים 🙂
מצוין. בוושינגטון יש בזבוז אדיר של כישרון.
מתחרה חזק אצלי על תואר המאכזבת של העונה יחד עם הבולס,
כמו שציינת אורי הבעיה העיקרית המון הפסדים לקבוצות שמזמן איבדו עניין בנעשה בליגה… לא מגיע להם להיות בפלייאוף
כל כך חבל שהם ושיקאגו התפרקו מעצמם. יכל להיות השנה מזרח חזק מאוד. לדעתי, היא אחת הקבוצות המאוזנות בליגה.
איזון קשור למצב. מנטלי לא פחות מאשר לכישרון או תכונות פיזיות. זהה נכון לקבוצה ולא פחות מזה לג'ון וול. מקווה שמשהו ישתנה אצלם, בשנה שעברה היה נראה שהם ממש בכיוון
יפה כתבת, לאף אחד לא ברור מה קרה לקבוצה המלהיבה מלפני שנתיים. אולי באמת הם גנבו את הנשמה של הקליפרס